רביד את גולדשטיין השקעות בע"מ נ' בסמוט ואח'

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בתיק זה, ביום 17/6/2012, לאחר שנדחתה בקשתו של המבקש כי תינתן לו הרשות להתגונן בפני התביעה שהגישה המשיבה, וזאת בהחלטתי מיום 29/5/2012.

יפים לעניינו הדברים הבאים מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 674:

"בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים: הראשון — סיכויי ההצלחה בערעור; השני — אם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין כבר בוצע , יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו .

הנטל להצדיק מתן צו לעיכוב ביצוע מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה מלפעול על־פי פסק הדין , ואין זה נטל קל . הנטייה להימנע ממתן סעד כאמור תגבר שעה שהסעד אינו אמור לשמור על המצב הקיים אלא לשנותו וכי הסעד המבוקש , אף שהוא זמני , הוא לפי מהותו הסעד הסופי .

הדרישות , אשר נקבעו בתקנות למתן סעדים זמניי והמפורטים בתקנה 362 הן מקבילות ודומות בבסיסן — בשינוי המחויבים — לדרישות למתן צו לעיכוב ביצוע . כאשר מאזן הנוחות מביא למצב שבו כפות המאזניים מעוינות או קרוב לכך, הרי שבמצב כזה תוכרע הכף, ככלל, לטובת הזוכה בפסק הדין .

כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין הקובע חיוב כספי מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבו בחזרה מן התובע את כספו . חשש זה אינו מתקיים כאשר מול המבקש עומדת המדינה , שחזקה עליה כי אם תפסיד בערעור היא תשיב למבקש את כספו . כאשר מדובר בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין. אין מעכבים ביצועו של פסק המחייב בתשלום כספים אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער למקרה שיזכה בערעור. עם זאת, אפשר שניתן לעכב את ביצועו של פסק-דין כזה מקום בו מוכח שבית המשפט קמא נתפס לטעות ; כי טעות זו גלויה וברורה ; כי לולא אותה טעות היה בית המשפט פוסק באורח שונה מכפי שפסק וסביר להניח כי פסק־דינו של בי קמא יבוטל בערעור.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

בעניינו, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ובעיקר לאחר שנחקר המבקש בפני על תצהירו, ושמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו.

בניגוד לאמור בתצהירו, בו טען המבקש כי הוא יודע שהיקף פעילותה העסקית של המשיבה פחת באופן דרסטי וכי היא נמצאת בסכנת התמוטטות כלכלית, הרי שבחקירתו הנגדית התברר כי לכל היותר נודע לו, משמועות ששמע ממתווכים עלומים (שלא מסר את שמם), כי בין שותפי המשיבה קיים סכסוך כלשהו.

הדברים רחוקים מרחק רב מ"החשש הממשי להתמוטטות כלכלית" שניסה המבקש לצייר בתצהירו, וניתן אף לומר כי אופן ניסוחו של התצהיר היה מטעה.

המבקש לא יכול היה לתמוך את טענותיו באף מסמך או ראייה נוספת, מעבר לשמועות עלומות בלבד, ולפיכך כשל בהוכחת הטענה כי אם יזכה בערעורו יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו.

לעניין סיכויי הערעור, המבקש לא טען כי פסק הדין כולל טעות גלויה וברורה על פניה, אלא לכל היותר נטען כי הגנתו של המבקש לא התמוטטה ולא הוכחה כהגנת בדים, לאור הסף הנמוך הנדרש בהליך בקשת רשות להתגונן – כאשר ברי כי העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ונקבע בהתאם לעובדותיו של העניין הקונקרטי ומהלך החקירה של המבקש על תצהירו.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: